החלטה בתיק ת"א 46989-12-10

רקע וטענות הצדדים

בפני בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בתחום התעסוקתי.

התובעת, ילידת 1947, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 11/8/010.

הצדדים הגיעו לידי הסדר לפיו מונה מומחה בתחום האורטופדי - פרופ' משה רופמן (להלן: "המומחה") , שבחוות דעתו מיום 16.1.2012 קבע את נכותה הצמיתה של התובעת, בשיעור של 10% בגין סעיף 37 (7) (א) לתקנות המל"ל.

על סמך הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת, מכח סעיף 6 א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), הוריתי על הגשת תחשיבי נזק ונתתי הצעה לצדדים.

ב"כ התובעת המלומד עתר למינוי מומחה, בתחום התעסוקה, על מנת שיחווה דעתו בדבר השפעתה של הפגיעה הפיזית בתובעת ביכולתה להמשיך לתפקד בעבודתה כאחות סיעודית, ובעיקר שייתן דעתו לשאלה האם לאור גילה של התובעת, אכן נגרמה לתובעת פגיעה מלאה או משמעותית בכושר השתכרותה, הרבה מעבר לנכות שנקבעה ע"י המומחה האורטופדי.

ב"כ הנתבעת המלומדת התנגדה לבקשת התביעה וטענה כי המדובר בשיעור נכות נמוך יחסית (10% נכות אורטופדית) ואין כל מניעה כי בית המשפט יגזור את ההשלכה התפקודית של הנכות בעזרת עדים וראיות עובדתיות ובעזרת כלים משפטיים העומדים לרשות בית המשפט.

קדם המשפט הראשון בתיק התקיים ביום 2/1/013.

ב"כ התובעת המלומד חזר על בקשתו למינוי מומחה בתחום התעסוקה וטען שקיימת חשיבות גבוהה שבית המשפט כבר בשלב הנוכחי יקבע מומחה מטעמו בתחום כדי שיחווה דעתו בדבר השפעתה של הפגיעה ביכולת התובעת להמשיך לתפקד בעבודתה כאחות סיעודית, בעיקר לאור העבודה הפיזית הקשה הנדרשת מאחות סיעודית. כמוכן ציין כי על אף שבית החולים נסגר תקופה קצרה לאחר התאונה, מצאו כל האחיות האחרות שעבדו בעבר לצידה של התובעת מקום עבודה חלופי די בקלות. ב"כ התובעת הדגיש את העובדה שלמרות שגילה של התובעת הינו 65, ודווקא בגללו, יש למנות מומחה לתחום תעסוקה, כיוון שלטענתו בגיל מתקדם זה, יקשה מאוד על אדם לשנות את מקצועו למקצוע חלופי אחר והסיכוי שיוכל להשתלב בשוק העבודה במקצוע בו אין לו ניסיון, הוא אפסי.

ב"כ הנתבעת המלומדת התנגדה לבקשה וטענה שכמעט בכל המקרים של תביעה לפיצוי על נזק גופני, יש טענה של פגיעה בכושר העבודה ואין בתי המשפט באופן גורף ממנים כבר בשלב הטרום שמיעת ראיות מומחה בתחום התעסוקה. מעבר לכך ב"כ הנתבעת ציינה שמקום עבודתה של התובעת ממילא נסגר תקופה קצרה לאחר התאונה, כך שעצם התאונה לא היה הגורם היחידי המונע את המשך עבודתה של התובעת. ב"כ הנתבעת טוענת כי בתיק עדיין לא מצויים מסמכים רפואיים משמעותיים שיכולים לשמש כבסיס לקביעת מומחה לתעסוקה. מעבר לכך, גילתה כי הנתבעת שוקלת לטעון כי טרם קרות התאונה כבר התלוננה התובעת בפני רופאי קופת חולים על כי יש לה בעיה בגב ואף קיבלה הפניה רפואית לבדיקות דימות לאבחון בעיות בגבה. עובדות אלו תאפשרנה לנתבעת לחקור את המומחה האורטופדי במהלך שלב החקירה על מנת לברר האם יכול להיות שהפגיעה בחוליה שאותה מצא המומחה בתובעת הייתה קיימת עוד לפני קרות התאונה.

מעבר לכך, היותה של התובעת אחות סיעודית ולא כח עזר, עשוי לאפשר לה למצוא מקום עבודה שבו ניסיונה כאחות סיעודית ולא כוחה הפיזי ישמש לה כמפתח בדרכה לתעסוקה.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא כי לצורך מינוי מומחה לקביעת נכותו הרפואית של נפגע, די בראשית ראיה  המצביעה על הצורך במינוי מומחה רפואי בתחומי הפגיעה הנטענים, (רע"א 1338/98 שיק נ' מטלון, פ"ד מד (2) 216). מאידך,  שאלת הצורך במינוי מומחה תעסוקתי, מחייבת בחינה מיוחדת ומינוי מומחה בתחום זה, לא יעשה כדבר שבשגרה, (ראה לעניין זה: רע"א 5124/93 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' זועבי, צלטנר 1961, ת.א (י-ם), 317/90 ריבחי נ' סעדי ואח', צלטנר 888, בש"א (חי), 15168/00 גרסי נ' טוני ואח', תק-מח 2002 (2) 1565).

בענייננו, מדובר בתובעת שנכותה הרפואית, הוערכה בשיעור של 10%, בגין הגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה המותני. אין מדובר בנכות קשה או בנכות מורכבת, בגין פגיעות במספר תחומים אשר יש לבחון את השפעתם ההדדית והכוללת, על כושר עבודתה של הנפגעת. מעבר לכך שנכותה של התובעת, הינה נכות נמוכה יחסית, הרי שאין מדובר בנכות חריגה ומיוחדת שאין לדעת השפעותיה, אלא בנכות מסוג הנכויות שבית המשפט נדרש לדון בהשפעותיהן, על כושר עבודתו והשתכרותו של הנפגע, בהתאם למכלול הראיות המובאות בפניו, כדבר שבשגרה. לפיכך, אין בנכות הרפואית שנקבעה, על פי מהותה וגובהה, כדי להצדיק מינוי מומחה בתחום התעסוקתי.

יש לציין כי אין מדובר בנפגעת שיש צורך לקבוע באילו עבודות תוכל להשתלב בנכותה, אלא בתובעת שעבדה שנים רבות ולא תחזור יותר לעבודה פעילה.

צודקת ב"כ הנתבעת בטענתה שאת הנכות התפקודית יוכל בית המשפט כנראה, לגזור גם מהעדויות שיובאו בפניו. אשר על כן, סבור אני כאמור, כי אין מקום למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית בשלב זה.

עם זאת, אינני נועל בפני ב"כ התובעת את הדלת בפני בקשה מאותו סוג לאחר שמיעת הראיות. אולי אז, לאחר שמיעת חקירתה הנגדית של התובעת (ואולי גם לאחר שמיעת עדות של חוקר פרטי אם כזה יובא לדיון), באם עדיין בית המשפט לא יוכל להעריך כראוי את הנכות התפקודית, יישקל העניין מחדש.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 

בשלב זה באם ב"כ הצדדים לא יגיעו להסדר מוסכם כזה או אחר, התיק ייקבע להוכחות ויוכרע על פי הדין.